מר לין הולך הולך הולך עד שמרגיש שלא יכול יותר ופתאום הוא מגיע לרחוב בו עוברות מכוניות והנה הוא מול... מול... הוא מול... כן כן הוא מגיע לספסל ונחשו מה האיש השמן, ידידו מחכה לו שם! מר לין שכח את עייפותו,שכח את כאבי הרגליים, רגלו היחפה, חלוקו המוכתם במי ביוב והכי חשוב! שכח את ייאושו הגדול שאחז בו לפני רגעים ספורים. הוא מתקרב לעבר הספסל, מתקרב וצועק, צועק וקורא לו, קורא לו במילה היחידה שהכיר בשפה הזאת, הוא צעק "יום טוב! יום טוב!"מר בארק התגעגע למר לין, הוא ישב בספסל בכל ימות השבוע, הזקן היה חברו והם הבינו זה את זה גם לי לומר מילה. מר בארק ניסה להבין מה עלה בגורלו, לאחר מספר ימים כשמר בארק הבין שמר לין לא יחזור בקרוב הלך לבניין שאליו ליווה את מר לין בסוף כל פגישה. השומר אמר לבארק שבקומה הראשונה הייתה אכסניית פךיטים אבל היא נסגרה ובמקומה תיפתח שם סוכנות ביטוח או משרד פרסום, הוא לא כל כך יודע.מר בארק מתאר לו את מר לין, השומר עונה לו "כן, אני יודע בדיוק למי אתה מתכוון. הוא לא היה רע, קצת בודד וזה הכל, אבל לא רע. ניסיתי לפעמים לדבר איתו קצת, הוא לא הבין אף מילה. השאר נהגו ללעוג לו, אבל הוא כבר לא כאן. הנשים באו לקחת אותו".לפתע, כאשר מר בארק מרגיש בודד הוא שומע אותו, הוא שומע את קולו של מר לין. מר לין שכח מהכביש, שכח מהתנועה ואז זה היה נראה כאילו נצח, מכונית פוגעת במר לין אך הוא מנסה לשמור על נכדתו בכל מקרה.מר בארק לא עוזב את מר לין לרגע מר לין מנצח! מר לין הרגיש בלתי מנוצח! הוא עבר כל כך הרבה בחיים אז מה זה בשבילו תאונה קטנה?! הוא מביט בקטנה...בנכדה היחידה...... בנכדה של מר לין :)
יום שבת, 13 בפברואר 2016
וואווו סוף סוף הוא יצא!
מר לין מתעורר משנתו הוא מבוהל סנג דיו לא לידו הוא קם ביהירות ורואה את מר לין על הספה לוקח אותה ומחבק אותה. מר לין מציית לחוקים במשך ימים רבים אך באחד הימים החליט לצאת משם, עבר מספר דברים אך בסופו של דבר הצליח לצאת.
הוא יצא עם בגדים מלוכלכים וקרועים, כולם צוחקים עליו אך הוא מתעלם המשך הפרק לדעתי פחות מעניין...מר לין מצליח להימלט, והוא מתחיל לשוטט בעיר הגדולה, הזרה. מחפש את הרחוב של אכסניית הפליטים, את הספסל שעליו ישב עם ידידו. לבו של הקורא יוצא אל הזקן הזה, בפיג'מה ובנעלי הבית מבית הזקנים, המשוטט ברחובות, נתקל בבור ביוב פתוח ומאבד את נעלו האחת ונראה כמו נווד־חסר בית עם תינוקת קשורה על גבו. מישהו אפילו תוחב מטבע לידו: חושבים אותו לקבצן.אני מרגישה שנוצר מתח לקראת סוף הספר שהוא שונה ממה שחווינו לאורכו , דווקא משום שהעלילה הייתה כמעט חסרת דרמות, וכל הזמן חיכינו שמשהו יקרה סופסוף. בפרק האחרון חל שינוי. נוצר מתח מן הסוג המוכר – מתח של "מה יקרה עכשיו?"
הוא יצא עם בגדים מלוכלכים וקרועים, כולם צוחקים עליו אך הוא מתעלם המשך הפרק לדעתי פחות מעניין...מר לין מצליח להימלט, והוא מתחיל לשוטט בעיר הגדולה, הזרה. מחפש את הרחוב של אכסניית הפליטים, את הספסל שעליו ישב עם ידידו. לבו של הקורא יוצא אל הזקן הזה, בפיג'מה ובנעלי הבית מבית הזקנים, המשוטט ברחובות, נתקל בבור ביוב פתוח ומאבד את נעלו האחת ונראה כמו נווד־חסר בית עם תינוקת קשורה על גבו. מישהו אפילו תוחב מטבע לידו: חושבים אותו לקבצן.אני מרגישה שנוצר מתח לקראת סוף הספר שהוא שונה ממה שחווינו לאורכו , דווקא משום שהעלילה הייתה כמעט חסרת דרמות, וכל הזמן חיכינו שמשהו יקרה סופסוף. בפרק האחרון חל שינוי. נוצר מתח מן הסוג המוכר – מתח של "מה יקרה עכשיו?"
יום שני, 8 בפברואר 2016
שינה מלאכותית
לאחר שמר לין התרגל לחלוק הכחול ולמרק, המרק העכור ללא הטעם.
יום אחד כשסנג דיו נרדמה על כתפו מר לין יצא מחדר האוכל והלך במהירות בשביל המרכזי של הגן, שאליו הגיע עם הרכב ביום הראשון. ככל שהתרחק מ"בית הכלא" הוא אינו נתקל בעוד דייר.
מר לין מבחין בשער הברזל הגדול. השער סגור אך בסמוך לו ביתן קטן מידות. במרחק 3 מטרים משם הייתה דלת קטנה, הזקן ניגש אליה, מישהו שנמצא מאחוריו קורא לו, למר לין זה היה נשמע כמו נביחה.הוא מזהה את האיש זה היה האיש הגדול שפתח את המנעולים ביום שהגיע. הוא מבקש ממנו לצאת אך הוא לא מסכים מר לין אינו נרגע ורואה את שתי הבנות בחלוק הלבן מתקרבות אליו. אחת מהן מוציאה מזרק ודוקרת אותו בידו השמאלית, מר לין נכנס לשינה מלאכותית אחת הבנות תפסה את סנג-דיו ומר לין סמך עליה ואפשר לאחות לקחת את הקטנה.
מר לין מבחין בשער הברזל הגדול. השער סגור אך בסמוך לו ביתן קטן מידות. במרחק 3 מטרים משם הייתה דלת קטנה, הזקן ניגש אליה, מישהו שנמצא מאחוריו קורא לו, למר לין זה היה נשמע כמו נביחה.הוא מזהה את האיש זה היה האיש הגדול שפתח את המנעולים ביום שהגיע. הוא מבקש ממנו לצאת אך הוא לא מסכים מר לין אינו נרגע ורואה את שתי הבנות בחלוק הלבן מתקרבות אליו. אחת מהן מוציאה מזרק ודוקרת אותו בידו השמאלית, מר לין נכנס לשינה מלאכותית אחת הבנות תפסה את סנג-דיו ומר לין סמך עליה ואפשר לאחות לקחת את הקטנה.
מקום חדש
מר לין ופליטים נוספים עוזבים את אכסניית הפליטים שהייתה עבורם בית לזמן קצר ביותר והם ממשיכים במסע מייגע כאשר כל רכושם הוא הבגדים לגופם ואילו מר לין לקח עמו את נכדתו ואת המזוודה הצנומה שליוותה אותו לכל אורך המסע ובה תצלום ישן, מעט אדמה - אדמת הכפר שלו - אדמה שחורה ומרופשת שאותה עבד כל חייו כמו אביו לפניו וסבו לפניו. אדמה שהזינה אותם ואספה אותם אליה במותם.
הם מגיעים לבית מחסה כעין בית אבות לזקנים. הם מקבלים חדר ומיטה, בגדים זהים לכולם וארוחות. מלבד נוף יפה בחוץ הכל היה כמו בית סוהר. אין יוצא ואין בא. מסביב סורגים, חומות, שערים ומנעולים. כל האנשים היו אטומים, אילמים, חסרי חיות ורגשות, מתים מהלכים. לא הייתה להם בחירה אישית אלא הכל נעשה בכפייה. מה קורה שיום אחד מצליח מר לין להימלט מהמקום? האם ייפגש שנית עם חברו היקר מר בארק? מה עלה בגורל נכדתו? מה עלה בגורלו?
אני ממש במתח!!! לא הרגשתי יותר מדי דברים אבל חלק זה עניין אותי!!
אני ממש במתח!!! לא הרגשתי יותר מדי דברים אבל חלק זה עניין אותי!!
יום שישי, 5 בפברואר 2016
אני לא מאמינה שזה הוא!!!
..."מר לין פוגש את מר בארק מדי יום כשמזג האויר מאפשר זאת. הם נשארים לשבת בחוץ על הספסל, כשיורד גשם הם נפגשים בבית הקפה ושותים יחדיו משקה חם. מר לין חש שבזכות מר בארק יש לארץ החדשה פנים, צורת הליכה, משקל, עייפות, חיוך, ריח סיגריות – כל זאת העניק מר בארק למר לין.
מר בארק מספר למר לין בצער כיצד בצעירותו היה חייל עם נשק ויירה באנשים פשוטים בכפרים וכמו בתצלום הוא ראה לנגד עיניו בהבזקים את... האש בבתים, הצרחות, הילדים שברחו עירומים, על הכבישים בלילה והלהבות סביבם... מר בארק משתתק, בוכה, נתקף בחילה וטלטלה בגוף הולמת בו וחובטת בו, הבושה מייסרת אותו קשות.
מר בארק אומר למר לין: "אני מבקש ממך סליחה על מה שעשיתי לארץ שלך, לעם שלך. הייתי רק נער מטומטם שירה, שהרס, שהרג.. כמובן אני חלאה, חלאת אדם" אך מר לין מחבק את מר בארק וחש את חום גופו עוטף אותו ואת נכדתו הקטנה ביניהם. מר בארק נותן למר לין מתנה: שמלת תינוקת יפהפיה. מר לין מלביש אותה, מתרגש מאד ושר לה את "שיר הערש הידוע "... "שתמיד יפציע בוקר, תמיד יהיה מחר חדש"
כאן כבר הבנתי עוד פרטים שלא הבנתי קודם ואני מתחילה להבין יותר ויותר מה קורה בסיפור, מה קרה אז...
יום חמישי, 4 בפברואר 2016
מר לין & מר בארק - חברים טובים למרות קשיי השפה :]
מר לין מרגיש בטוב רק במפגשים עם מר בארק, למרות שלא הבין כל מה שאמר לו, הרגיש בנוח בנוכחותו. מר בארק הזמין את מר לין למפגשים בבית קפה, הזמין עבורו שתייה חמה. מר בארק ברך כל הזמן את מר לין ב"יום טוב" והוא עשה זאת בחביבות רבה שכבשה את ליבו של מר לין. מר לין נתן למר בארק חפיסת סיגריות. בארק התרגש מאד: "זו הפעם הראשונה זה זמן רב שמישהו נתן לי מתנה. הוא נזכר בתקופת חייו עם אשתו כאשר נהגה לתת לו לעתים קרובות דברים קטנים כמו: עט, עניבה, ממחטה, ארנק והוא נהג להביא לה ורד, בושם, צעיף - זה היה מזמן בתקופה אחרת כאשר שניהם היו בחיים.
חלק זה מאוד מרגש אותי וכמו שמר לין צף בזכרונות גם אני , כשדיברתי עם סבתא שלי על הפרויקט ועל הקטע הזה היא אמרה שאפילו לה צצו זכרונות פה ושם...
יום שני, 1 בפברואר 2016
קצת לא מעניין, קצת שאלות והרבה עניין :)!
אני בחרתי לא לספר על מספר עמודים שהיו בספר מפני שהם לא ריתקו אותי, אלה עמודים בודדים ועכשיו אני רוצה להמשיך :) (במשפט אחד: סופר על מפגשו של מר לין עם מר בארק)
הזקן מרגיש שהוא חייב לשרוד למען נכדתו, לכן הוא חייב להסתגל למקום החדש, לשפה חדשה, למנהגים החדשים ואםילו לאוכל אחר. מר לין לועס ומרכך חלק מהאוכל כמו דייסה ואז מוציא מפיו ונותן לילדה. בכל פעם כאשר נזכר בכפרו, הרגיש דקירה בלב וכאב, כאב חזק שלא נותן מנוח אף לרגע. הנשים בין הפליטים דאגו למזון למר לין כי הוא היה המבוגר והקשיש ביותר.
בקטע הנכתב למעלה התעניינתי אך לא הרגשתי תחושות חוץ מהתחושות הרגילות שאני מרגישה כאשר אני ממשיכה לקרוא את הספר שהן אהבה ודאגה.
הזקן חש עצמו כאדם הנמצא במרחק אלפי ימים מחיים שהיו פעם יפים ונעימים. יום אחד נאמר למר לין "דוד, לא תוכל להישאר באכסניה לתמיד, זהו פתרון זמני. לשכת הפליטים תבחן בקרוב את התיק שלך, תישאל שאלות וימצאו לך מקום שתוכל להיות בו יותר בטוח"
אם לומר את האמת אני עוד לא ממש הבנתי מדוע מר לין נמצא באכסניית פליטים? אולי עשה משהו? אולי ברח ממשהו? או שאולי בכלל ברח ממישהו? ויש לי הרגשה שבקרוב הפרטים ייחשפו.
הזקן מרגיש שהוא חייב לשרוד למען נכדתו, לכן הוא חייב להסתגל למקום החדש, לשפה חדשה, למנהגים החדשים ואםילו לאוכל אחר. מר לין לועס ומרכך חלק מהאוכל כמו דייסה ואז מוציא מפיו ונותן לילדה. בכל פעם כאשר נזכר בכפרו, הרגיש דקירה בלב וכאב, כאב חזק שלא נותן מנוח אף לרגע. הנשים בין הפליטים דאגו למזון למר לין כי הוא היה המבוגר והקשיש ביותר.
בקטע הנכתב למעלה התעניינתי אך לא הרגשתי תחושות חוץ מהתחושות הרגילות שאני מרגישה כאשר אני ממשיכה לקרוא את הספר שהן אהבה ודאגה.
הזקן חש עצמו כאדם הנמצא במרחק אלפי ימים מחיים שהיו פעם יפים ונעימים. יום אחד נאמר למר לין "דוד, לא תוכל להישאר באכסניה לתמיד, זהו פתרון זמני. לשכת הפליטים תבחן בקרוב את התיק שלך, תישאל שאלות וימצאו לך מקום שתוכל להיות בו יותר בטוח"
אם לומר את האמת אני עוד לא ממש הבנתי מדוע מר לין נמצא באכסניית פליטים? אולי עשה משהו? אולי ברח ממשהו? או שאולי בכלל ברח ממישהו? ויש לי הרגשה שבקרוב הפרטים ייחשפו.
הירשם ל-
רשומות (Atom)