קצת לא מעניין, קצת שאלות והרבה עניין :)!

אני בחרתי לא לספר על מספר עמודים שהיו בספר מפני שהם לא ריתקו אותי, אלה עמודים בודדים ועכשיו אני רוצה להמשיך :) (במשפט אחד: סופר על מפגשו של מר לין עם מר בארק)
הזקן מרגיש שהוא חייב לשרוד למען נכדתו, לכן הוא חייב להסתגל למקום החדש, לשפה חדשה, למנהגים החדשים ואםילו לאוכל אחר. מר לין לועס ומרכך חלק מהאוכל כמו דייסה ואז מוציא מפיו ונותן לילדה. בכל פעם כאשר נזכר בכפרו, הרגיש דקירה בלב וכאב, כאב חזק שלא נותן מנוח אף לרגע. הנשים בין הפליטים דאגו למזון למר לין כי הוא היה המבוגר והקשיש ביותר.
בקטע הנכתב למעלה התעניינתי אך לא הרגשתי תחושות חוץ מהתחושות הרגילות שאני מרגישה כאשר אני ממשיכה לקרוא את הספר שהן אהבה ודאגה.
הזקן חש עצמו כאדם הנמצא במרחק אלפי ימים מחיים שהיו פעם יפים ונעימים. יום אחד נאמר למר לין "דוד, לא תוכל להישאר באכסניה לתמיד, זהו פתרון זמני. לשכת הפליטים תבחן בקרוב את התיק שלך, תישאל שאלות וימצאו לך מקום שתוכל להיות בו יותר בטוח"
אם לומר את האמת אני עוד לא ממש הבנתי מדוע מר לין נמצא באכסניית פליטים? אולי עשה משהו? אולי ברח ממשהו? או שאולי בכלל ברח ממישהו? ויש לי הרגשה שבקרוב הפרטים ייחשפו.